View source for איך להקים קבוצת וואטסאפ חירום לצוות שכנים מציל חיים 15960

<html><p> יש משהו מרגיע בידיעה שמישהו בדלת ממול יודע מה לעשות כשמישהו מאבד הכרה. בשנים האחרונות אני מלווה ועדות בתים וקבוצות שכונתיות שהקימו צוותי תגובה מהירים, ובכל פעם מחדש אני רואה איך תיאום פשוט, כתוב היטב ומגובה באימונים קצרים, הופך בניין רגיל למקום שמוכן להציל חיים. קבוצת וואטסאפ חירום היא המנוע של כל זה. היא לא מחליפה מד"א, אבל היא גשר קריטי של הדקות הראשונות, עד שהצוותים המקצועיים מגיעים. במצבי דום לב, כל דקה ללא החייאה ודפיברילציה מורידה את סיכויי ההישרדות בצורה חדה. לכן, לצד מכשיר החייאה אוטומטי ונגישות לדפיברילטור לבניין, צריך גם רשת אנושית מחוברת, ממוקדת ופשוטה לתפעול.</p> <h2> מהי קבוצת וואטסאפ חירום, ולמה היא עובדת</h2> <p> אין כאן קסמים. זו קבוצה סגורה של שכנים שהתחייבו להרים יד כשהטלפון מזמזם, להגיע במהירות לדירה או ללובי, ולבצע משימות מוגדרות מראש: החייאה בסיסית, הבאת דפיברילטור, הכוונת אמבולנס, פינוי מדרגות, או שמירה על פרטיות המשפחה. זה עובד כי המסלול קצר. אין מוקד, אין תורים, אין בלבול. יש שמות, יש תפקידים, ויש שפה משותפת שנקבעה מראש. כשהתיאום נעשה מראש, חוסכים את הדקות היקרות של "מי עושה מה".</p> <p> בניינים שבהם הוטמע דפיברילטור אוטומטי והתגבשה קבוצת שכנים פעילה דיווחו לי על זמני תגובה של שתי עד שלוש דקות עד חיבור המכשיר. זה ההבדל בין אירוע טראגי לסיפור הצלה. דפיברילטור הוא מכשיר החייאה שמסוגל לזהות פרפור חדרים ולתת שוק חשמלי בהנחיה קולית ברורה. דגמים רבים של דפיברילטור אוטומטי מתאימים להפעלה גם על ידי מי שלא עבר קורס מלא, אך תרגול קצר בבניין מעלה את הביטחון ואת הדיוק.</p> <h2> תכנון נכון מתחיל באנשים</h2> <p> לפני טכנולוגיה, יש קהילה. מתחילים ממיפוי פשוט: כמה דיירים מוכנים להצטרף? מי עבר קורס עזרה ראשונה או החייאה, ומתי? מי זמין בשעות הבוקר, ומי בלילה? האם יש בעלי מקצוע רלוונטיים בבניין כמו רופאים, חובשים, מורים לספורט, מאבטחים? לא צריך להיבהל אם אין צוות רפואי בבית. הניסיון מראה שהמפתח הוא זמינות ומהירות, לא תואר רפואי. הליבה צריכה חמש עד עשר דמויות קבועות, ועוד "מעגל שני" של מצטרפים מזדמנים.</p> <p> מומלץ לכנס מפגש קצר בלובי. שעה בערב, קפה, סבב היכרות, ולוח מחיק. מציגים את המטרה בפשטות: להציל זמן, להציל חיים. עוברים על פרוטוקול בסיסי של זיהוי דום לב, קריאה למד"א, החייאה, והפעלת דפיברילטור. אם יש דפיברילטור לבניין, מוציאים אותו מהקופסה, פותחים, שומעים יחד את ההנחיות הקוליות, מדביקים דפים על בובה או על כרית. בסוף המפגש, מגדירים בעלי תפקידים ומסיימים בקביעת כללי הקבוצה.</p> <h2> קונים מכשיר, מקבלים אחריות</h2> <p> החלטה על מכשיר החייאה היא החלטה של ועד הבית, והיא מגיעה עם אחריות תחזוקה. קיימים בשוק דגמים מגוונים של דפיברילטור, ביניהם דפיברילטור אוטומטי ודפיברילטור חצי אוטומטי. האוטומטי מחליט ונותן שוק לבד לאחר התרעה, החצי אוטומטי דורש לחיצה מאשרת. בבניינים ללא רקע רפואי, לרוב עדיף אוטומטי בגלל פשטות השימוש. חפשו דגם עם הנחיה קולית בעברית או באנגלית ברורה, מדבקות עם תרשים פשוט, ותאריכי תפוגה נגישים לסוללה ולרפידות.</p> <p> לחדר מדרגות ללא מזגן אני ממליץ על ארון ייעודי עם אזעקה קלה שתתריע בפתיחה, גם למניעת ונדליזם וגם כדי להוביל אנשים למקום הנכון בעת אירוע. מיקום טוב הוא בקרבת הכניסה הראשית, בגובה עיניים, עם שילוט ברור מהחניה ומהמעליות. חשוב לציין בקבוצת וואטסאפ אחת לשנה את תאריך התוקף העדכני ולשריין תקציב להחלפת רפידות וסוללה. עלות תחזוקה שנתית לרוב מסתכמת במאות שקלים, תלוי בדגם ובשימוש.</p> <h2> מבנה הקבוצה והגדרות ברורות</h2> <p> קבוצת וואטסאפ חירום אינה קבוצת שכונה רגילה. היא לא לשאלות על חניה, לא להודעות על מסיבה, ולא לתיווך הפסדים מהסופר. יש לה מטרה יחידה: אירועי חירום רפואיים או בטיחותיים בתוך הבניין והחצר המיידית. זה נשמע קשוח, אבל זו הדרך לשמור על שקט, ריכוז, ואמון.</p> <p> שם הקבוצה צריך <a href="https://noon-wiki.win/index.php/%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%90%D7%94_%D7%90%D7%95%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%93_%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%A2%D7%99:_%D7%94%D7%99%D7%91%D7%98%D7%99_%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA"><strong>הגברת המודעות לדפיברילטור לבניין</strong></a> להיות קצר וברור: בניין X - חירום בלבד. תמונת פרופיל עם סמל לב או צלב רפואי תורמת לזיהוי. תיאור הקבוצה הוא המקום לכללים, פרוטוקול קצר, ושמות אחראים. הרשאות מומלצות: רק מנהלים יכולים להוסיף משתתפים, כדי למנוע זליגה של מספרים לא מתאימים, אבל כל אחד יכול לשלוח הודעות בזמן אמת. חשוב להגדיר מראש שיחות אישיות לצורך שאלות והבהרות, כדי לשמור על הקבוצה נקייה.</p> <p> כדי למנוע עומס, מחלקים את התפקידים מראש. אין הכוונה לרשימת קשיחה שאסור לחרוג ממנה, אלא למסגרת שמייצרת סדר. למשל, שני "רצים" שמביאים את המכשיר, שני "מאבחנים" שיודעים לזהות נשימה לא תקינה ולהתחיל עיסויים, איש קשר למשפחה, ואדם שמחכה בכניסה להכווין את האמבולנס. ביום יום זה נשמע טקסי, אך ברגע אמת זה חוסך צרחות במסדרון.</p><p> <img  src="https://i.ibb.co/9H7BmNzq/03-03-03.png" style="max-width:500px;height:auto;" ></img></p><p> <iframe  src="https://maps.google.com/maps?width=100%&height=600&hl=en&coord=32.11986,34.79513&q=%D7%9C%D7%91%D7%91%D7%99&ie=UTF8&t=&z=14&iwloc=B&output=embed" width="560" height="315" frameborder="0" allowfullscreen="" ></iframe></p> <h2> פרוטוקול תקשורת קצר עולה זהב</h2> <p> המילים הראשונות בקבוצה בזמן אירוע קובעות את הטון ואת האפקטיביות. אני מציע לאמץ ניסוח אחיד, קצר, שחוסך שאלות וחוזר על עצמו בכל אירוע. זו שפה מבצעית שכולם מכירים.</p> <p> רגע שמתרחש אירוע, מי שנוכח רושם: חירום - דלת 12 בקומה 3 - גבר בן 60 מחוסר הכרה - אני מתחיל עיסויים - מבקשים דפיברילטור ועזרה. זו הודעת פתיחה שמספקת מקום, מצב, גיל מוערך, פעולה שנעשית, ובקשה מפורשת.</p> <p> במקביל, מישהו אחד מתקשר למד"א. זה קריטי. קבוצת החירום היא לא תחליף למוקד 101. מי שמתקשר למד"א מציין בקבוצה תוך חצי דקה: מד"א בדרך - שיערוך הגעה 8 דקות. אם אין זמינות מיידית, הוא מבקש מחליף.</p> <p> ככל האפשר, נמנעים משטף של שאלות בקבוצה. עדיף עדכון ענייני: דפיברילטור בדרך, עזרה בדרך, מתקשרים למעלית, מדרגות מפונות. כל הודעה היא משפט אחד, מטרה אחת. זה משמר שקט. מי שלא רלוונטי לפעולה לא כותב.</p> <h2> אימון קצר אחת לרבעון משנה מציאות</h2> <p> שני אימונים בשנה זה מינימום. אני מעדיף אחד קצר בכל רבעון. עשר דקות תיאוריה, עשרים דקות תרגול עיסויים על בובה, חמש דקות של "ריצה יבשה" מהמעלית לארון, מהארון לדירה, חיבור רפידות. לא צריך להפוך את הלובי למכון הדרכה, אבל הדקות האלה בונות זיכרון שריר.</p> <p> אפשר לשלב תרחישים קצרים: ילד נחנק באולם הכניסה, שכן שנפל בחדר הכושר, מבקר מבוגר שהתמוטט במעלית. בכל תרחיש עוברים לפי הסדר: זיהוי מצב, קריאה לעזרה, קריאה למד"א, תחילת פעולה, הבאת דפיברילטור, עדכון בקבוצה, הכוונת צוותים. תוך כדי אימונים מסדרים נקודות חיכוך שצצות בכל בניין: קוד לדלת צדדית, תאורה חלשה בחדר גרסאות, חפצים חוסמים ליד ארון הדפיברילטור. פותרים בזמן שלום.</p> <h2> דפיברילטור לבניין, ואיך מוציאים ממנו את המקסימום</h2> <p> מכשיר החייאה אוטומטי הוא שותף רגוע. הוא "מדבר" בנימוס, מדריך בקול, ולעיתים גם מקצב עיסויים. אבל הוא לא ירים טלפון, ולא יטפל בחזה רטוב או שעיר. האנשים סביבו הם החלק הקריטי. לכן חייבים לשמור את האביזרים הנלווים יחד: זוג מספריים, כפפות, סכין גילוח חד פעמית, מטלית בד או גזה לייבוש. את אלה כדאי להצמיד בתוך הארון או בתיק מיוחד, עם מדבקה שמבליטה.</p> <p> יש דגמים שמצריכים רפידות ייעודיות לילדים עד משקל מסוים. אם בבניין יש הרבה ילדים, שווה להשקיע ברפידות יוניברסליות או בדגם עם מצב ילדים. לא כל אירוע הוא דום לב חשמלי, ולכן לפעמים הדפיברילטור לא ימליץ על שוק. זה לא אומר שאין צורך בהחייאה. עיסויים טובים ונשימות הצלה לפי הצורך נשארים בסיס. הדיוק כאן חשוב: המכשיר הוא כלי, לא תשובה לכל תרחיש.</p> <p> שאלה שאני נשאל הרבה היא איך למנוע דום לב מראש. אין נוסחת קסם, אבל יש השפעה אמיתית לשגרות חיים: פעילות אירובית 3 עד 5 פעמים בשבוע, הפסקת עישון, איזון לחץ דם וסוכר, שינה מספקת, והכרות עם היסטוריה משפחתית. מי שסובל מכאבים בחזה במאמץ, קוצר נשימה לא מוסבר, התעלפויות או דפיקות לב חריגות, צריך בדיקה. הקבוצה לא מחליפה רפואה מונעת, אבל יכולה להפוך מודעות לשיח שכונתי בריא.</p> <h2> פרטיות, רגישות, וגבולות</h2> <p> אירוע חירום הוא גם רגע אנושי. יש משפחה, יש פחד, ויש שכנים עם כוונות טובות שלא תמיד יודעים היכן לעצור. כדאי להגדיר כלל ברור: לא מצלמים, לא משתפים. כל מידע שנכתב בקבוצת וואטסאפ חירום נשאר בה, ולא מועבר הלאה ללא אישור המשפחה. מנסיוני, משפט אחד בתיאור הקבוצה מוריד דרמטית את האינסטינקט לשלוף מצלמה.</p> <p> אחרי אירוע, מומלץ לשלוח הודעת עידכון יבשה ומכבדת: האירוע הסתיים, המטופל הועבר למד"א, תודה למי שהגיעו. פרטים רפואיים פרטיים אינם עניינו של אף אחד. אם המשפחה מרגישה נוח לשתף, היא תעשה זאת.</p> <h2> תחזוקה תפעולית שמונעת הפתעות</h2> <p> אין מאכזב כמו לפתוח ארון ולגלות סוללה מרוקנת או רפידות שפג תוקפן. ממנים אחראי תחזוקה, עדיף שניים, שמזכירים לעצמם אחת לחודש לבדוק נורית חיווי, לנגב אבק, ולעדכן בתיאור הקבוצה את תאריך התפוגה הבא. כתבו בכלי ניהול פשוט, אפילו גוגל שיטס, את מספר הדגם, תאריכי רכישה, תוקפים, ואת פרטי הספק. שימרו חשבונית לצורך אחריות. אם המכשיר הופעל, גם אם לא נתן שוק, לרוב צריך להחליף רפידות, ולפעמים להוריד את נתוני האירוע לצורך תיעוד.</p> <p> באותה נשימה, מקפידים על יציבות הקבוצה. פעם בחצי שנה עושים ניקוי: מבקשים מכל החברים לאשר נוכחות בעזרת אימוג'י, מסירים מספרים כפולים או לא מזוהים, ומוודאים שכל הדיירים החדשים קיבלו קישור הצטרפות. זה מונע מצב שבזמן אמת חצי מהקבוצה לא מגיבה כי עברו דירה לפני שנתיים.</p> <h2> מיפוי פיזי וחסמי גישה</h2> <p> לא כל בניין פשוט. יש מגדלים עם חניונים תת קרקעיים, כניסות מרובות, מעליות שבת, מחסומים. תפקיד הקבוצה הוא להזכיר את המפה. תלו שלט קטן בחדר הכניסה שמראה חץ לארון הדפיברילטור, כתבו בחדר כושר את ההנחיה למקרי חירום, וסמנו את הקומה במעליות. אם יש שער חיצוני עם קוד, הטמיעו בנהלים קוד אחיד לגורמי חירום או אדם ייעודי שיורד לפתוח.</p> <p> פעם אחת תרגלנו בבניין שבו ארון הדפיברילטור הותקן ליד עמוד במקום מוסתר. זה נראה הגיוני עד שבאירוע הראשון התברר שאדם עם עגלת תינוק נהג להשאיר אותה שם בין שתי יציאות. אחרי התרגיל, הזיזו את הארון בשני מטר וחצי לצד, הוסיפו מדבקה זוהרת על הרצפה. אירועים קטנים כמו אלה הם הפער בין 40 שניות של חיפוש לבין אחיזה מיידית.</p> <h2> שגרה שמביאה מוכנות</h2> <p> קבוצת חירום אינה חיה רק מאירוע לאירוע. כדי לשמר כוננות בלי לשחוק את האנשים, אני מציע קצב נמוך של הודעות תחזוקה: פעם בחודש בדיקת מכשיר, פעם בחודשיים תזכורת קצרה לשמות התפקידים, פעמיים בשנה אימון. מעבר לכך, שקט. לא שולחים ברכות חג, לא מסרים על אסיפה, לא פניות שירות. אם רוצים לשמור קשר בין האנשים, כדאי להקים קבוצה חברתית נפרדת.</p> <p> במקומות שבהם שגרה נשמרה, ראיתי יציבות לאורך שנים. האנשים לא מתחלפים תדיר, הביטחון עולה, והאווירה היא של "יש על מי לסמוך". מעניין לציין שגם מבלי לשים לב, קבוצה כזו משפרת את איכות החיים בבניין. כשמכירים את השכנים לפי שם ותפקיד, פחות מצפצפים בלילה, יותר מחזירים חבילות, ויותר שואלים לשלומו של הקשיש בקומה 8.</p> <h2> מקרים אמיתיים שמלמדים דרך</h2> <p> בבניין אחד ברמת גן, גבר בן 72 קרס בכניסה אחרי עליית מדרגות. השכנה שמול הכניסה שמעה את הנפילה, פתחה את הדלת וכתבה בקבוצה: חירום - לובי - גבר מחוסר הכרה - אני קוראת למד"א. במקביל, שכן אחר כבר היה בדרך עם הדפיברילטור, ושכנה שלישית התחילה עיסויים לפי ההנחיה בקורס שעשתה לפני שלושה חודשים. בתוך שתי דקות המכשיר חובר, קבע שאין דופק שניתן לשוק, והנחה להמשיך עיסויים. כעבור עוד דקה התבקש שוק אחד. מד"א הגיע אחרי שבע דקות. האיש שוחרר לאחר יומיים. אחר כך הוא אמר לי שהדבר היחיד שהוא זוכר הוא המבט הרגוע של השכנה, לא צעקות.</p> <p> במגדל אחר, קרה אירוע שונה. נער נחנק מקינוח באירוע משפחתי, ובזמן שמבוגר ניסה לבצע תמרון היימליך, הדפיברילטור נשלף למרות שלא היה רלוונטי לחנק. זה מקרה מצוין לשיחת למידה. דפיברילטור הוא לא מענה לכל מצוקה. דווקא כאן, התרגול של תמרון היימליך בפגישת הרבעון הבא עשה הבדל גדול. כולם הבינו מתי להביא מכשיר החייאה, ומתי להתמקד בפעולות אחרות.</p> <h2> איך להכניס שכנים ספקנים למעגל</h2> <p> תמיד יש מי שאומרים "לא בשבילי", או "אין לי זמן". לפעמים אלה יהיו האנשים הכי מתאימים כשהם מבינים את המסגרת. לא כולם צריכים להיות מעסים או רצים. אפשר להיות אחראי פתיחת שער, מלווה ילדים לחדר צדדי, או מציב שלטים זמניים כדי להכווין צוותים. תפקידים מגוונים מאפשרים לכל אחד למצוא מקום. הבטחה לא להעמיס בהודעות ולשמור על פרטיות גם היא מפחיתה התנגדויות.</p> <p> כדאי גם להראות תועלת מורגשת. בבניינים שבהם שלט ברור מכוון לדפיברילטור וכולם יודעים איפה הוא נמצא, אפילו אורחים מרגישים בטוחים יותר. אם קונים מכשיר חדש, מזמינים נציג של הספק להדגמה רבע שעה. המפגש הקטן הזה יוצר תחושת מקצועיות שאנשים אוהבים.</p> <h2> שאלות משפטיות וביטוחיות</h2> <p> יש חשש שחוזר שוב ושוב: האם מותר לגעת, האם אהיה חשוף לתביעה. במדינות רבות קיימים חוקים שמגינים על "מושיטי יד" שפעלו בתום לב להצלת חיים. בישראל, סעיף "הזעקת עזרה והגשת עזרה" בחוק העונשין מעודד מעשה סביר להצלת חיים, ואינו מעלה דיני נזיקין שמסכנים את המציל שפעל בתום לב ובמידת סבירות. מומלץ אף על פי כן לשוחח עם חברת הביטוח של ועד הבית ולבדוק אם יש הרחבה לציוד רפואי בבניין, ולתעד החלטות ועד בפרוטוקול. כדאי גם להצמיד לתיק הדפיברילטור דף הנחיות קצר שמבוסס על קורסי החייאה מקובלים.</p> <h2> איך בונים שפה אחידה בזמן אמת</h2> <p> בפועל, חוסר בהירות לשונית הוא מרכיב של אי סדר. מציע להטמיע שלושה כללי ניסוח:</p> <p> המסר הראשון תמיד כולל מיקום מפורט, מצב קצר, פעולה ראשונה. הודעות המשך ממוקדות בלבד, לא פחות ולא יותר. ושמות פרטיים במקום "מישהו": דנה מביאה מכשיר, יואב מכוון אמבולנס. גם תיוג של אדם מסוים מקצר דרך. כשכולם רואים יעד ברור, אין צורך בהודעות סרק.</p> <p> בזמן אמת, מי שמוביל את האירוע בפועל יכול לכתוב התייחסות קצרה אחת לדקה. למשל: ממשיכים עיסויים, אין נשימה, מתקרב צוות. כשהאמבולנס נכנס, משתחררים התפקידים ותיעוד מסתיים.</p> <h2> תרחישים מיוחדים שכדאי לחשוב עליהם מראש</h2> <p> יש מצבים שבהם הגישה מוגבלת. בחדרי כושר בבניין, מושבים מוטים וספסלים יכולים להפריע להנחת רפידות. בחדרי ילדים, צעצועים מפוזרים יכולים להפוך למכשול. כדאי בשגרה לסדר את האזורים האלה כך שבאירוע אין תזוזת רהיטים פרועה. במעלית, אם מישהו התמוטט, יכול להיות צורך להשאיר את הדלת פתוחה בכוח עד לכיבוי חירום שמפעיל הטכנאי. הכנה פשוטה: לדעת היכן כפתור מקרי החירום ומספר הטלפון של חברת המעליות.</p> <p> במזג אוויר קיצוני, חדר המדרגות מתמלא לחות או חום. חום קיצוני יכול לפגוע בסוללות. זה לא תירוץ לא לשים את הדפיברילטור שם, אלא קריאה להציב אותו בארון עם בידוד מינימלי ולבדוק חיווי לעיתים קרובות יותר בקיץ.</p> <h2> שני כלים פרקטיים להתחלה</h2> <ul>  <li> חבילת הקמה לבניין: מסמך דיגיטלי בן עמוד אחד עם שם הקבוצה, פרוטוקול הודעת פתיחה, חלוקת תפקידים, מיקום הדפיברילטור, טלפונים של אחראים, ותאריכי בדיקה רבעוניים. להדפיס ולתלות בחדר הדואר.</li> <li> תרגיל ראשון בתוך 14 יום: קובעים שעה, מודיעים מראש, מריצים תרחיש קצר, מודדים זמן עד חיבור רפידות. קובעים יעד שיפור של 30 אחוז לתרגיל הבא.</li> </ul> <h2> למה זה מחזיק לאורך זמן</h2> <p> הצלחה של קבוצת וואטסאפ חירום נשענת על איזון עדין בין משמעת לקהילה. מצד אחד, כללים ברורים, מעט הודעות, תפקידים, לוחות זמנים. מצד שני, הכרת תודה, פרגון, והבנה שלא כולם פנויים בכל רגע. אחרי כל תרגיל, הודעת תודה קצרה עושה פלאים. אחרי אירוע אמיתי, אפשר לקיים מפגש פריקה קצר למי שהיו נוכחים. זה מפחית מתח שיכול להצטבר ומחזק את הרצון להישאר חלק.</p> <p> הפן הטכנולוגי משלים את התמונה. יש אפליקציות ייעודיות להזנקת כוננים, אבל רוב הבניינים מנצחים בזכות המוכר והזמין. וואטסאפ <a href="https://research-wiki.win/index.php/%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%9C%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA_%D7%95%D7%95%D7%90%D7%98%D7%A1%D7%90%D7%A4_%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9D_%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%9C_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_84794">דפיברילטור אוטומטי בשימוש</a> כאן הוא פשוט, זמין לכל דייר, ואין צורך בהדרכה. כשמתחילים עם הכלי הכי קל, הסיכוי שכולם אכן יצטרפו ויגיבו בזמן עולה משמעותית.</p> <h2> סיכום מעשי למקבלי החלטות בבניין</h2> <p> אם ועד הבית שלכם שואל איפה להתחיל, התשובה קצרה: מחויבות של שלושה אנשים שמחליטים לדחוף את הנושא, תקציב קטן לרכישת דפיברילטור אוטומטי ולארון, וחצי ערב לאימון ראשון. בתוך חודש אפשר להעמיד מערכת שעובדת. מכאן, תחזוקה מינימלית שומרת על הכשירות.</p> <p> דפיברילטור לבניין הוא לא קישוט. זה מכשיר שמוכיח עצמו באירועים אמיתיים, במיוחד כשמישהו יודע איפה הוא ואיך מפעילים אותו. קבוצת וואטסאפ חירום היא הרשת האנושית שמחברת בין פלסטיק ואלקטרוניקה לבין דפיקות לב של אדם אמיתי. זה לא פרויקט של חגים, זה חלק מהתרבות של הבניין. וביום שתצטרכו אותו, תודו לעצמכם שלא חיכיתם.</p><p>מדוע יש חשיבות עליונה להחייאה מהירה באמצעות דפיברילטור בבניין?
כיום נפטרים כ-94% מהאנשים שקיבלו דום לב בבית !!!
החייאה יעילה שמשלבת גם הפעלת דפיברילטור תוך 3-4 דקות מרגע דום הלב , עוד לפני הגעת אמבולנס – מעלה את סיכויי ההישרדות (לרוב ללא נזק מוחי) – לכ-60% – פי 10!!!
בכל דקה שחולפת מרגע דום הלב יורד הסיכוי להישרדות בכ-10% !
אמבולנס של מד"א מגיע בממוצע בתוך 8-10 דקות, וזה כבר מאוחר מידי עבור הלוקה בדום לב….
במצב של דום לב גם מוקדי חרום ציבוריים ופרטיים אחרים, פעמים רבות אינם יכולים לעמוד ברוב המקרים בסיוע הנדרש בתוך 3-4 דקות</p><p>המיזם החברתי המוביל בהצלת חיים מדום לב
אתר "לבבי" הינו מיזם חברתי המתמחה בהצלת חיים באירוע דום לב בבית – אירוע המחייב גישה שונה מזו שבאירוע מחוץ לבית.

אתר "לבבי" הינו אתר עצמאי שחקר לעומק את הנושא בסיוע מומחים, וגיבש המלצה מיטבית המתאימה לוועדי בתים משותפים ולדיירים.</p></html>